פריסו Prisso - טיפול טבעי בבעיות בדרכי השתן

(לגברים ולנשים)

פריסו Prisso - טיפול טבעי בבעיות בדרכי השתן

(לגברים ולנשים)

הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית

Benign prostatic hyperplasia – BPH , הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית הוא מצב פתולוגי של הגדלה הדרגתית של מבנים, סיבי שריר ואפיתל בבלוטת הערמונית. זהו גידול שפיר של הבלוטה. תופעה זו נפוצה מאוד אצל גברים מעל גיל 50. הערמונית המוגדלת גורמת ללחץ על השופכה ולחסימה בדרכי השתן, שמתבטאת בזרם חלש של השתן, התרוקנות בלתי יעילה של השלפוחית וטפטוף בסוף ההשתנה. כתוצאה מלחץ על שלפוחית השתן עלולים להופיע כאבים, וכן השתנה תכופה במשך היום והלילה. ככל שהבלוטה גדולה יותר היא חוסמת יותר את השופכה, הצורך להטיל שתן נעשה תכוף יותר ויותר, וכמות השתן וזרימתו קטנים עד לכדי טיפות. הצטברות השתן עלולה לגרום לזיהום של שלפוחית השתן ולתחושה של צריבה בזמן הטלת שתן. בהמשך עלולה להופיע חסימה מלאה שתמנע הטלת שתן.
הסיבה והפתוגנזה של התופעה אינן מובנות במלואן. נוהגים לראות את גידול הערמונית כבעיה אנדוקרינית, הקשורה לשינויים באיזון ההורמונלי החלים עם הגיל. ההנחה המקובלת ביותר מבוססת על הגברת הייצור של ההורמוןdihydrotestosterone (DHT) בבלוטת הערמונית, ועל עלייה ביחס בין האסטרוגן ןהטסטוסטרון. האנזים 5-alpha-reductase אחראי על הפיכת הטסטוסטרון לדיהידרו-טסטוסטרון, והאנזים aromatase אחראי על הפיכת הטסטוסטרון לאסטרוגן.

במקרים של בלוטת ערמונית מוגדלת מוצאים רמת DHT גבוהה פי 4-6 מהנורמלית.
טסטוסטרון חודר דרך הממברנות של התאים בדרך של דיפוזיה. כהורמון סטרואידי הוא אינו זקוק לרצפטור על ממברנת התא כדי לחדור פנימה. הרצפטורים להורמונים האנדרוגניים מצויים בציטופלסמה על יד גרעין התא. הטסטוסטרון שחדר לתאים הופך בתוך בלוטת הערמונית לדיהידרו-טסטוסטרון, DHT, שנקשר לרצפטורים בציטופלסמה, ומועבר לגרעין התא, שם הוא מחיש ייצור של RNA ושל DNA. כתוצאה מכך יש סינתזה של חלבונים ביחד עם צמיחה וחלוקה של תאים. לרצפטורים שעל פני בלוטת הערמונית יש אפיניות גדולה פי חמישה ל-DHT מאשר לטסטוסטרון. משערים שהריכוז הגבוה של DHT גורם לצמיחה מוגברת ולהגדלת הבלוטה.

טיפול באמצעות צמחי מרפא בבלוטת ערמונית מוגדלת
הצמחים שנעזרים בהם במקרים של בלוטת ערמונית מוגדלת, פועלים במנגנונים שונים:

עיכוב ייצור של דיהידרו טסטוסטרון ,DHT, על ידי עיכוב של פעילות האנזים 5-alpha-reductase ההופך טסטוסטרון ל-DHT
עיכוב קישור של DHTלרצפטורים בבלוטה
עיכוב ייצור אסטרוגן על ידי עיכוב האנזים aromatase ההופך טסטוסטרון לאסטרוגן
צמחים אנטי-דלקתיים המסייעים לעיכוב תהליכי הדלקת, על ידי עיכוב ייצור של פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים
צמחים משתנים נוגדי בצקת
צמחים המשמשים לטיפול בבלוטת ערמונית מוגדלת:

Serenoa serrulata – דקל ננסי – פירות
Pygeum africanum – שזיף אפריקני – קליפת הגזע
Opuntia spp. – צבר – פרחים
Urtica spp. – מיני סרפד – שורש
Equisetum arvense – שבטבט – נוף הצמח
Agropyron repens – אגרופירון – קנה השורש
Hydrangea arborescens – הידרנגאה – שורש
Cucurbita pepo – דלעת – זרעים
Arctostaphylos uva ursi – ענבי דוב – עלים
פורמולה מומלצת לטיפול בבלוטת ערמונית מוגדלת

דקל ננסי – פירות
30%

Serenoa serrulata

מיני צבר – פרחים
30%

Opuntia spp.

סרפד – שורש
15%

Urtica dioica

שזיף אפריקני – קליפת הגזע
10%

Pygeum africanum

תירס – צלקות העלי
15%

Zea mays

מינון: חליטה – 5-10 ג’ ליום

פורמולה מומלצת לטיפול בדלקת בבלוטת הערמונית:
דקל ננסי – פירות
20%

Serenoa serrulata

ענבי דוב – עלים
10%

Arctostaphylos uva ursi

שדר לבן – עלים
10%

Betula alba

שבטבט – נוף הצמח
15%

Equisetum arvense

סולידגו – עלים ופרחים
15%

Solidago canadense

צפורני חתול רפואיות – נוף הצמח
15%

Calendula officinalis

ספיראה – נוף הצמח
15%

Spirea ulmaria

מינון: חליטה – 5-10 ג’ ליום; תערובת טינקטורות – 5-10 מ”ל ליום

הצמחים המומלצים לטיפול בבלוטת הערמונית המוגדלת הם אנטי-אנדרוגנים ונוגדי בצקת. פירטנו חלק מהם בגיליון מס’ 20 של PharmaLine.
במקרה של דלקת, מוסיפים צמחים נוגדי דלקת הפועלים לפי מנגנונים שונים. Betula alba ו-Spirea ulmaria המוזכרים בפורמולה, מכילים סליצילאטים הפועלים כנוגדי דלקת. Calendula officinalis הוא צמח נוגד דלקת הודות לתכולת הקרוטנואידים והפלבנואידים המצויים בו. Uva ursi הוא צמח משתן ונוגד דלקת שמרבים להשתמש בו במקרים של דלקות בדרכי השתן.
נפרט כאן חלק מהצמחים המוזכרים בפורמולות.

Opuntia ficus indica
שם עברי: צבר מצוי
שם מקומי: Nopal
משפחה: צבריים – Cactaceae
תיאור בוטני: לסוג צבר משתייכים כ-300 מינים. מוצאם ממרכז ודרום אמריקה. הצבר הובא מאמריקה לספרד והתפשט משם לאזורים חמים של רוב היבשות. בארץ התאקלם בעיקר המין צבר מצוי שמוצאו ממקסיקו, והוא מתרבה באופן ספונטני כפליט תרבות. הצבר המצוי הוא שיח קוצני המגיע לגובה של כ-4מ’. הוא בנוי מפרקים בשרניים, פחוסים, דמויי אליפסה הדומים לעלים. הקוצים הם העלים של הצבר. הפרחים צהובים וגדולים, הפרי צהוב, גדול וראוי לאכילה. ישנם זנים של צבר מצוי שהפרי שלהם אדום, לבן או ירוק. בשנים האחרונות פותח זן של צבר שאינו קוצני.

חלקי צמח בשימוש: פרחים יבשים, גבעולים, פירות

מרכיבים: הגבעולים מכילים כ-85% מים.
סיבים: צלולוזה, המיצלולוזה ופקטין, מרכיבים ריריים, 17 חומצות אמיניות, שמונה מתוכן חיוניות
ויטמינים: A, C, B1, B2, B3
מינרלים: סידן, מגנזיום, נתרן, אשלגן, ברזל
הפירות מכילים 11%-12% סוכר, בעיקר גלוקוז ופרוקטוז, חומצה אסקורבית 31-38 מ”ג ב-100 ג’, מינרלים – מנגן, ברזל, אבץ.
מקור הצבע של הפרי באלקלואידים הנקראים betalains. הם כוללים פיגמנט אדום, betanin, ופיגמנט צהוב, indicaxanthin. ריכוז ה-betalains הגבוה ביותר מצוי בפרי הצהוב.
Betalains הם קבוצה של פיגמנטים מסיסים במים, שמוצאם מהחומצה האמינית טירוזין. לעתים קרובות מסווגים אותם כנגזרות של חומצות אמיניות ולא כאלקלואידים.

רפואה מסורתית: ב-20 השנים האחרונות התחילו לחקור את הגבעולים והפרחים של הצבר. הפרחים היו ידועים ברפואה העממית כמסייעים להקטנת בלוטת ערמונית מוגדלת. הידע המסורתי הוכח על ידי מחקרים.
הגבעולים הצעירים משמשים כירק מאכל. נוהגים לאכול אותם חיים כסלט או להכין מהם תבשילים שונים. בדרום אמריקה ממצים מהגבעולים את המרכיבים הריריים ומציעים אותם למכירה כתוסף מזון עשיר בסיבים תזונתיים.

מירתח מהגבעולים או מיץ טרי משמשים להורדת לחץ דם ורמת סוכר גבוהה בדם, וכן להפחתת רמת כולסטרול בדם. מיץ טרי ניתן ליולדת 7-10 ימים לפני הלידה, כדי להקל על הלידה. לחולי ארטרטיס ממליצים לאכול גבעולים קלופים ומאודים כסלט, להקלה על הכאבים.
בשימוש חיצוני משתמשים בגבעולים קלופים כתחבושת מסביב לראש להקלה על כאבי ראש. משרה של גבעולים במים משמשת לשטיפת הראש למניעת התקרחות. מיץ וחליטות מהגבעולים מומלצים לטיפול בדלקות עיניים ובפגעי עור שונים. הפרחים משמשים כדיורטים וכן לטיפול בבלוטת ערמונית מוגדלת. הפירות משמשים כפרי מאכל חביב.

פעילות: הפעילות הפיזיולוגית של הגבעולים קשורה בעיקר לתכולת הסיבים התזונתיים המסיסים והבלתי-מסיסים, והויטמינים שהם נוגדי חמצון. הוכח שהגבעולים מורידים רמת כולסטרול, מסייעים לעיכול, מונעים עצירות, מונעים טרשת עורקים, מורידים רמת סוכר.
המחקרים נעשו עם אבקה שהוכנה מהצמח היבש לאחר שהרחיקו ממנו את המרכיבים הריריים.
פעילות הצמח כמוריד רמת כולסטרול, גלוקוז ושומנים מיוחסת לסיבים, לחומצות האמיניות ולוויטמין B3. נמצאה עלייה ברגישות של קרומי התאים לאינסולין. הפעילות ההיפוגליקמית מגיעה לשיאה 4-6 שעות לאחר אכילת הגבעולים.
הצמח מונע טרשת עורקים כי הוא מסייע לשמור על רמה תקינה של שומנים, כולסטרול וסוכר בדם, וכן הודות לפעילות נוגדת החמצון של ויטמינים C ו-A, שמונעים נזק לדפנות כלי הדם הנימיים ומפחיתים את חדירותם.
הסיבים והמרכיבים הריריים פעילים כמונעי עצירות וכמגינים על הקרומים הריריים של הקיבה והמעי. ניתן להשתמש בצמח כמזון או כתוסף מזון.

מחקר שנערך בארץ על ידי פרופ’ ד. פלביץ ושות’ הראה שעלי הכותרת של הפרח מסייעים להקטנת בלוטת ערמונית מוגדלת. מעקב אחרי השפעת פרחי צבר הניתנים כקפסולות, חליטה או טינקטורה, הראה שהם בעלי השפעה דיורטית אצל גברים ונשים, ומביאים לשיפור ניכר במקרים של הפרעות במתן שתן אצל גברים הסובלים מבלוטת ערמונית מוגדלת.
רצוי להתחיל בטיפול מיד כשמתעוררות הבעיות בדרכי השתן, ולא לחכות עד שהמצב יחמיר.
עדיף להשתמש בתערובת של פרחי הצבר בצירוף עם צמחים אחרים הפועלים על בלוטת ערמונית מוגדלת, כגון Saw Palmetto, Pygeum africanum וזרעי דלעת.

Cucurbita pepo

שם בעברית: גרעיני דלעת
משפחה: דלועיים – Cucurbitaceae
חלקי צמח בשימוש: זרעים
רפואה מסורתית: מוצאו של הצמח מאמריקה. האידיאנים נהגו להשתמש בזרעים כמשתנים לטיפול בהפרעות בשלפוחית השתן ובבלוטת ערמונית מוגדלת. בנוסף שימשו הזרעים כנוגדי תולעים, נגד שרשור ונגד תולעים עגולות. בדרך כלל טחנו או כתשו את הזרעים עם או בלי הקליפה, וערבבו עם חלב ודבש.

מרכיבים: חומצות אמיניות –Cucurbitin, סטרולים צמחיים בצורה חופשית וקשורה כ-1%, שמן 30%-50%, הכולל חומצות שומניות: פלמיטית, סטארית, לינולאית, beta-tocopherol, gama- tocopherol, קרוטנואידים, בעיקר לוטאין וביתא-קרוטן, מינרלים כ-4%, כולל סלניום, אבץ, סידן, נחושת, ברזל, מנגן, זרחן ואשלגן; פקטין כ-30%, חלבונים 25%-51%.

פעילות: מסייע להחזרת בלוטת ערמונית מוגדלת לגודלה הטבעי, נוגד תולעים. לסלניום ול-tocopherol ניתן ליחס פעילות נוגדת חמצון המונעת חמצון של שומנים, הורמונים, אנזימים וויטמינים.
התוויות: בלוטת ערמונית מוגדלת, קשיים במתן שתן.
מחקרים ראשוניים הראו שגרעיני הדלעת תופשים רצפטורים של דיהדרו טסטוסטרון. מחקרים שנערכו לאחרונה הראו in vitro עיכוב של האנזים 5-alpha-reductase. פעילות אנטי-אנדרוגנית ואנטי-דלקתית הוכחה in vivo.
מומלץ להשתמש בגרעיני הדלעת כטיפול תומך במקרים של קשיים בהטלת שתן וכאבים בזמן מתן שתן, וכן כטיפול נגד תולעים.

התוויות-נגד: אינן ידועות
תופעות לוואי: אינן ידועות
שימוש בתקופת ההריון וההנקה: אינן מניעה
אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות

הכנות ומינון: זרעים שלמים או טחונים, מרתח או טינקטורה. ניתן להשתמש בזרעים באכילה. חשוב ללעוס היטב ולבלוע עם מעט מים.
מינון: 10 ג’ ליום. German Standard License מציע מינונים גבוהים יותר – 15-30 ג’ בבוקר ובערב. רצוי להשתמש בזרעים קלופים.

Arctostaphylos Uva ursi
ענבי דוב

שם עברי: ענבי דוב
שם אנגלי: Bearberry
משפחה: אברשיים – Ericaceae
חלקי צמח בשימוש: עלים

תיאור בוטני: צמח רב-שנתי ירוק-עד, גדל באזורים ממוזגים של חצי הכדור הצפוני. הפירות הם ענבות בצבע אדום, העלים נאספים מצמחי הבר. בכמה ארצות הפך הצמח למוגן.

רפואה מסורתית: כבר בתקופת גאלן היה הצמח ידוע כאסטרינג’נט ועוצר דימומים. במאה ה-18 השתמשו בו לטיפול בדלקות בדרכי השתן, כגון נפריטיס, דימום בשתן, אבנים בדרכי השתן, כאבים בכליות וכו’.
האידיאנים בצפון אמריקה נוהגים להשתמש בעלים לאותן המטרות, לציסטיטיס, דלקות בדרכי השתן ולחיזוק הכליות.

מרכיבים: נגזרות של הידרוקינון 7%-9%, בעיקר ארבוטין, וריכוזים קטנים של הגליקוזידים שלו מתיל-ארבוטין ו-piceoside, וכן האגליקונים החופשיים הידרוקינון ומתיל-הידרוקינון.

חומצות פנוליות חופשיות 0.25% – גאלית, P-קומארית, סירינגית; פלבנואידים – בערך 1.3%, בעיקר quercetin, kaempferol, myricetin והגליקוזידים שלהם, טריטרפנים 0.4-0.8%, חומצה אורסולית ו-uvaol; רזין, עקבות של שמן נדיף ושעווה.

פעילות: אנטי-מיקרוביאלי, פעיל in vitro נגד פרוטאוס, E. coli, סטפילוקוקים, פסוידומונס, זנים של סטרפטוקוקים, מיקופלסמה וקנדידה. התכונות האנטי-מיקרוביאליות מיוחסות להידרוקינון ולארבוטין. אסטרינג’נט, אנטיספטי יעיל למערכת השתן.

התוויות: לדלקות בדרכי השתן, לזיהומים בדרכי השתן, כמשתן עדין לניקוי הכליות, לטיפול בציסטיטיס.

התוויות-נגד: הריון, הנקה, מומלץ לא לתת לילדים מתחת לגיל 12.

תופעות לוואי: עלולות להופיע בחילות והקאות.

אינטראקציות עם תרופות אחרות: הצמח פעיל בסביבה אלקלית, ולכן יש להיזהר מלתת אותו ביחד עם מזון או תרופות הגורמים לשתן חומצי.

הכנות ומינון: 10-12 ג’ ליום של עלים כתושים, כמות המקבילה ל-400-840 מ”ג של נגזרות הידרוקינון.
להשרות 3 ג’ של צמח בכוס מים רותחים למשך 15 ד’, 2-4 כוסות ביום.
טינקטורה – 1:5 ב-25% אלכוהול, 2-4 מ”ל שלוש פעמים ביום.

משך הטיפול: אין להשתמש בתכשירים המכילים ארבוטין יותר משבוע ברציפות ללא ייעוץ רפואי.

התפרסם במהדורה מס’ 21 (אפריל-מאי 2006) במדור רפואה משלימה
הכותבת ד”ר מינה פארן- מרצה וחוקרת בתחום צמחי המרפא

צרו איתנו קשר

זקוקים לפרטים נוספים, התלבטות מקצועית או התייעצות, מוזמנים להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם בהקדם.

מאמרים

דלקת בדרכי השתן טיפול

כשמדובר בדלקת בדרכי השתן, אין ספק באחת התופעות המטרידות ביותר הקיימות. דלקת בדרכי השתן מהווה סיבה לדאגה מפני הסיבוכים האפשריים שלא, אך גם ללא הסיבוכים

למאמר המלא »
Call Now Buttonהתקשרו עכשיו
דילוג לתוכן